סיפורה של אמא

1020851_19582173עמדתי מול הקיר בחדר, אין לי לאן לברוח שאני אוחזת בתינוקת שלי בת ה 3 שבועות.

מחזיקה אותה ומגנה עליה בגופי.

העוצמות והגודל שלו למול הדבר הפעוט שאני מחזיקה צמוד לגופי הפחידו אותי עוד יותר. הרגשתי מהו פחד אמיתי.
לרגע לקחתי כרית  כי רציתי להגן עליה , על הדבר הרך שאני מחזיקה בידי . אבל אז גם הבנתי שאני יכולה לחנוק אותה. נלחצתי עוד יותר. צעקתי הכי חזק שאני יכולה.
****זה היה אחד מאותם הרגעים שטילטלו אותנו עמוקות.
זה היה השיא!!!
שנים שהאלימות היא חלק מחיינו.
חסרי אונים ודואגים על איך ממשיכים מפה?
מי יעזור לנו?
תחושה של חושך.
של קורבנות.
של למה זה ככה? ולמה זה קורה דווקא לנו?!
אני מסכימה לאוטיזים. כבר אמרתי שאני מסכימה. ואני כל כך  אוהבת את הילד שלי , הבכור שלי, הראשון שלי האוטיסט שלי כלכך חזק!!! אבל את האלימות אני לא יכולה לאהוב.
שמישהו יעזור לי. אבל מי?
הדאגה, זה היה השיח הפנימי שלי היומי יומי שלי.
הדאגה היתה עצומה, שהתגברה מיום ליום לנוכח המצב.
דאגה לבנות שלי ולסיטואציות הפסיכיות בבית שלנו, איך הוא ייצא ככה מהבית בעתיד ?לבית הספר? איך נוכל לשחרר אותו לחיים הבוגרים?
אף אחד לא יוכל להכיל זאת. ייקשרו אותו למיטה, ייאשפזו לנו אותו, ייסממו אותו.
איך אנחנו מגנים על הבנות שלא תצטרכנה להתמודד עם זה?
המצב רק הולך ומסלים.
מידי יום בית הספר צלצל שנבוא לקחת אותו.
"הסייע שמלווה אותו קיבל מכה חזקה כתוצאה מניסיון להתמודד עם התקף זעם שלו…
"הסייע שמלווה אותו… היתכופף ע"מ לבלום אותו ונתפס לו הגב שנזקק לקבל 5 זריקות לגב.
הסייע שמלווה אותו, התנפצו לו המישקפיים.
כול יום שעבר האלימות גברה יותר יותר…
בתקופה הזו הבן שלי יושב חודשיים בבית. לא הולך לבית הספר. כי בית הספר כבר לא יכל יותר להתמודד. אין להם יכולת. נכנעו סופית! נוקאאוט.
הרגשתי שהמקום בכאוס. שכול יום שעובר הילד שלי אלים יותר. מה קורה פה לעזאזל?
לקחנו את הבן שלנו הביתה ללא ידיעה של מה עושים ואיך?
ולאף אחד אין תשובות!
או יותר נכון יש תשובות
"תאשפזו אותו "
יינסו לרקוח לו תרופות שיאזנו אותו לעשות עליו ניסויים, עד שייתאזן.
כמה זמן זה ייקח שאלתי?
חודש, חודשיים אולי גם 8 חודשים. אף אחד לא יכול לתת לנו תשובה מדוייקת מתי זה יכול להסתיים.

ואז היא הופיעה…
"התערבות מכילה" זה מה שהבנתי. ככה קוראים לזה, ככה נקראת השיטה.
"מה יהיה לה כבר לחדש לנו? ואם היא יודעת לייעץ לנו לפתור את הבעיה הזו איך זה שלא שמענו עליה עד היום? היינו וניסינו הכול!!!"

ליז  הגיעה אלינו לפגישה בביתנו כשבועיים אחרי הלידה הרביעית שלנו, אני עדיין לא מבינה מה קורה איתי, לידה… ניתוח קיסרי, חופש גדול, לא מזמן עברנו לבית חדש והבנות עתידות להתחיל מסגרות חדשות…
בן זוגי קבע אתה פגישה, מסתבר שהוא גם דבר אתה בטלפון כמה פעמים ועדכן אותי על הדרך בין לבין …
אנחנו, תוך כדי הנפילה לתהום, מתוך הפחד. מתוך החושך. מתוך ההבנה שרק אנחנו רוצים באמת שהסיוט הזה יחלוף! ייגמר! החלטנו שאנחנו לא ננוח עד שנמצא פיתרון. פיתרון של סוף.
פיתרון שישמור על הבן שלנו ובדיעבד גם על השפיות שלנו.
היינו נחושים!
שנינו החלטנו ביחד שזה הסוף.
איזה מזל… איזה מזל…
הקול הפנימי כיוון  אותי…
"ניתן לזה צ'אנס, מה יש לנו להפסיד? מפה אי אפשר לרדת נמוך יותר!
התחלנו עוד שלב במסע. הפרוייקט של חיינו!
***הסיפור שלנו עוד יסופר. ככה אני יודעת. וזה ברור לנו.
הצלחנו כנגד כול הסיכויים להחזיר את הילד שלנו אלינו.
התחלנו ללמוד, להבין את הדינמקות, תיעדנו. צילמנו. התמודדנו איתו ומולו  בדרך המיוחדת והכלכך הגיונית של "התערבות מכילה"
ליז הקשיבה לנו, הרגשנו שהיא מבינה את השפה שלנו ההורים ושל הילד שלנו, היא מבינה ממה הוא מונע, למה הוא אלים, למה זה בעוצמות הכלכך חזקות האלה ועם כלכך הרבה כבוד.
היא ליוותה, הקשיבה, ניתחה אתנו מצבים, תמונות. סירטונים סיטואציות, ייעצה, היא הדריכה, היא הרגיעה, לימדה נתנה כלים…
זה עובד, התחלנו לראות את האור, התחלנו לקלוט את השיטה, להפנים, "עלינו על הסוס", קבלנו כוח…
חוויות של הצלחה התחלנו להגיע!

חיוך, צחוק, משפחה, חברים, אירועים. חזרנו לחיים. יצאנו מהחושך.

****לכול המשפחות שקוראות  את זה עכשיו.
אני ממליצה לא רק כי הצלחנו להציל את הילד שלי ואת המשפחה שלי.
אני ממליצה כי ככה נצליח להציל ולסייע לעוד אוטיסטים
נדע ונלמד להקשיב להם, למנוע ככ הרבה סבל רק כי הם מביעים את רצונם דרך אלימות כי אף אחד לא מבין אותם.
נסייע לאנשי צוות, למשפחות מפוחדות ומבוהלות… בדיוק כמו שהיינו אנחנו לפני רגע.
נביא שינוי לעולם!❤